פוליגל הוא שם ישראלי ללוחות פוליקרבונט, אותם אנו מכירים לרוב מתעשיית עיצוב המודלים והאומנות, אך להם מגוון רחב של שימושים מרכזיים בתעשיית הקירוי, הבנייה והבידוד. חומר זה הוא ייחודי בעיקר בשל הרכבו הכימי, המקנה לו את התכונות הרבות ההופכות אותו לשימושי ויעיל.
ההיסטוריה של לוחות פוליגל
הפיתוח הראשון של לוחות פוליגל היה בשנת 1975 בקיבוץ ורמת השופט. מדובר בפיתוח כחול לבן אשר עם השנים, פותח והשתדרג עוד יותר בעולם. מטרתן הראשונית של הלוחות הייתה לשימוש בציפוי של חממות. כיום, עושים שימוש רב בלוחות הפוליקרבונט בקירוי, ריצוף גגות ולבידוד קירות- הן אקוסטי והן תרמי.
מעט על ההרכב הכימי של לוחות פוליגל
משמו של הפוליקרבונט, אנו יכולים להבין כי ישנו שילוב של חומר פולימרי בו. פולימר הוא חומר אשר עשוי להימצא בצורתו בטבע או להיות מיוצר באופן סינטטי בתנאי מעבדה. הפולימר בנוי ממולקולות ענק הקשורות זו לזו בקשרים קוולנטים או בקשרים תוך מולקולאריים חזקים. מדובר בחומר תרמו פלסטי, אשר ניתן לעצב בקלות בחימום החומר ולייצבו חזרה לצורתו הקשיחה בקירור חזרה לטמפרטורת החדר. מולקולות הענק הן שמקנות לחומר את הנקיפות שלו (עמידות בפני שבירה וסדיקה) אשר מהווה תכונה מרכזית ועיקרית בחומר.
הפוליגל כחומר בידוד
הפוליגל בעל תכונות בידוד אקוסטיות ותרמיות בעיקר לאור המבנה של לוחות הפוליגל. לוחות פוליגל בנויים משכבות של לוחות וביניהם אוויר והוא שמייצר סוג של בידוד. הבידוד הוא הן אקוסטי, קרי, מבודד קול והן תרמי, קרי מבודד חום. לאור יכולות הבידוד הללו של לוחות הפוליגל, עושים שימוש בלוחות בתהליכי בניית קירות, לשם סגירת חללים פתוחים באופן זמני ועוד. חשוב לומר כי הפוליגל בעל שקיפות, משמע, חדיר לאור במידה.