האם יוקרתה של המתנה המוענקת נמצאת ביחס ישיר לחיבתו של האדם, המבקש לנותנה?
האם אנשים, אשר קונים פרגולות או קונים עפרונות כמתנות, מבקשים להפגין יחסי חיבה שונים? שאלה זו מעסיקה חוקרים רבים היום המתעסקים בפן הפסיכולוגי של אחד מהלכי התרבות העתיקים בעולם.
לאורך ההיסטוריה ובימינו אלה
מקדמת דנא, הענקת מתנות נחשבה לדבר מקובל בחברה האנושית. כה מקובל, עד כי אי-מתן מתנות לאירועים חשובים, גם בימינו, נחשב לזלזול ולדבר בלתי מוסכם על החברה. בעת העתיקה, לאנשי קשרי החוץ היה כלל פשוט: קונים זהב, מחשלים אותו, מייצרים כתר ומעניקים למלך. מחירה של המתנה לא היה חשוב כשם יוקרתה המדינית. כיום, הענקת מתנות מודרניות נחשבת למפגן חיבה ראוי. כך לדוגמה, כיום לא רק קונים פרגולות פשוטות כמתנה, אלא גם מצרפים סנטף לפרגולה על מנת להפגין ידע מרבי בתחום. הוספת סנטף לפרגולה, נחשבת לדוגמה בהחלת המודרניזציה בתחום המתנות (הלך מחשבה נקודתי שמתמקד בשאלה כיצד יכול מקבל המתנה לנצל אותה באופן הטוב ביותר).
מתנות בהקשר מעמדות
יוקרתה של המתנה תלוי לעיתים באופי האירוע. כך למשל, ברור כי אנשי המעמד הנמוך לא יקנו סנטף לפרגולה, שכן בקרב אוכלוסייה זו לרוב אין כלל צורך בפרגולות. אנשים אלה עסוקים יותר בהתמודדות עקבית עם צרכי הקיום הבסיסיים שלהם, ומתנות כמו פרגולות נחשבות למותרות מיותרות. מהעבר השני, אנשי המעמד הגבוה אכן יצפו לקבל סנטף לפרגולה, כלומר את המוצר המוגמר עם כלל התוספות הרצויות, שכן אין הם מתחשבנים בנושאים אלה.
אין זה נכון לטעון כי יוקרתה של המתנה יימצא תמיד בקשר ישיר לכמות החיבה בין המעניק והמקבל. כך למשל, נהוג בפגישות עסקיות יוקרתיות, אשר המשתתפים בהם לא נפגשו מעולם, להעניק מתנות יקרות ערך. בדומה לכך, קיימים האנשים המבקשים ליצור מתנות מקוריות אשר אינם מתייחסות לפן החומרי.